חנה לוין 

חנה נולדה בברלין, גרמניה בשנת 1923, בגיל 3 עברה עם משפחתה לעיירה קטנה ולאחר מכן לברסלאו. סיפור חייה הינו מורחב ומבוסס על ילדה כשרונית, בת יחידה שהפכה לחלוצה ישראלית בעל כורחה, לוחמת למען התרבות הישראלית, השפה העברית והחברות הקיבוצית.

אביה אהב את התרבות הגרמנית ואמה הייתה מורה לשפות, מהם כנראה רכשה את אהבת הלימודים. אך בגיל 13 נקטעה ילדותה של חנה, בעת שמצאה עצמה עוברת את רובה של אירופה, לבדה, בדרכה אל ארץ ישראל, כאשר מפעם בה הציווי "חיי והמשיכי את חיינו בישראל".

אל הארץ הגיעה חנה בשנת 1936. בתחילה מצאה את דרכה אל בן שמן, שם עברה הכשרה להיות שחקנית תיאטרון, מדקלמת שירים וכותבת.

השלב הבא היה הכשרה בדגניה ב', כאשר לאחר מכן עברה עם הגרעין לחדרה, שם מצאה עצמה מתחברת לגרעין מדורות.

בנוסף, למדה חנה שנה עברית, ספרות ותנ"ך בסמינר בית הכרם, התנדבה לצבא הבריטי ושירתה כ-3 שנים במצרים ולאחר מכן אף שירתה בצבא ההגנה לישראל.

בדברת, עם תחילת גל העלייה הגדול נפתח אולפן לעברית בו עמדה חנה בראשו במשך כ-20 שנה.

בשנת 1954 נסעה עם בעלה מיכה והבנות דניאלה ואיה לשליחות בדרום אמריקה.

אישה רבת כישרונות ומלאת רצון לפעול עברה חנה במהלך שנותיה בקיבוץ, במקביל לשנות האולפן, דרך דוכן הפירות (הקיוסק), הגזברות, עיתון דבר, בו הייתה עיתונאית וכתבה מאמרים רבים, מאמרי וחוברות זיכרון לזכר החברים שנפטרו והייתה משוררת ומחזאית, לכל מי שעבר תפקיד, למבוגרים וילדים, לכולם מצאה מילים טובות ומברכות.

בשנותיה האחרונות שהתה חנה ב"לב דברת" (דיור מוגן), קרובה למשפחתה האוהבת, בנותיה, חתנה, נכדיה וניניה, בהם הייתה כה גאה.

יהי זכרה ברוך !!