בווינה עדה התחנכה בחינוך יהודי מסורתי ומגיל העשרה גם חינוך ציוני בתנועת נוער. עדה עלתה לארץ שבועות בודדים לפני ה"אנשלוס" (סיפוח אוסטריה לגרמניה במרץ 1938). איתה ביחד עלתה אחותה. עדה הגיעה בישראל לבית הספר החקלאי של ויצו "משק הפועלות" בחדרה.

הוריה של עדה לא הצליחו לעלות לארץ בזמן ונספו בשואה במה שלימים נודע כפרשת קלדובו-שאבץ.

משק הפולות היה בקרבת לקבוצת "מדורות" שבה היה משה פורת (אוטל) חבר, בשנת 1940 הם נישאים כזוג הראשון של מה שבהמשך יהפוך לקבוצת דברת. תמי בתם הבכורה הייתה הבת הראשונה של דברת. בהמשך נולדו כבר גדי ונעמי.עדה ומשפחתה עוברים את כל המסלול שהוביל להקמת קבוצת דברת, כלומר מדורות, זרעים ליד מעין חרוד ולבסוף נקודת הקבע בקבוצת דברת.

עדה כאמור הייתה ממייסדי הקבוצה ומהדמויות המרכזיות . נשאה בהרבה תפקידים מרכזיים: הראשונה בטיפול ילדים ומנהלת בית התינוקות במשך 9 שנים רצופות. לאחר מכן אקונומית במשך מספר שנים, שוב מטפלת בילדי המחזורים הראשונים, ואפילו בפונדק ולבסוף כתופרת מיומנת. עדה הייתה מעורבת בכל תחומי החיים בקבוצה: חינוך, בריאות, כוח אדם, קליטה, חברים וכן בועדות נוספות הן כמרכזת והן כחברת ועדה וזאת בנוסף לחברותה כחברת מזכירות במשך שנים. במשך כל השנים הייתה רעיה אוהבת ותומכת לבעלה משה פורת שהיה מפעיליה המרכזים של הקיבוץ מראשיתו.

בשנים אחרי הפנסיה הרשמית עדה הייתה פעילה ועבדה במתפרה כתופרת מקצועית. במשך השנים פיתחה תחביבים שביצעה ברמה גבוהה כמו בישול ועבודות יד כמו קרמיקה

וציור בנוסף לאהבתה לקריאה של ספרות יפה והאזנה למוסיקה בעיקר קלאסית.כמו כן נסעה לחו"ל כאשר ניתן וגילתה מעורבות בקיבוץ ומחוצה לו.

עדה הצטיינה בזיכרון מופלא מח אנליטי, חריצות ואחריות רבה לכל דבר ועניין, לאורך השנים זכה הקיבוץ לקדם נושאים רבים שהיו באחריותה. כמו כן עזרה לתעד ולספר לדורות הבאים את סיפורי משפחתה ומשפחת אוטל בלינץ, שלא לדבר על החברה בדברת לאורך השנים.

דאגתה הייתה נתונה תמיד לאוטל,בעלה, לו הייתה נשואה במשך 65 שנים,וליתר בני משפחתה האהובים : ילדים,נכדים ונינים, כמו גם לבני משפחת אחותה (מניה) שנפטרה בגיל צעיר יחסית.

לאחר מאבק של כמה שבועות עדה יצאה מעולמינו בהכרה ותוך שמירה על כבודה.

עדה נפטרה בשנתה ה- 95 בשיבה טובה.

יהיה זכרה ברוך

דפי הנצחה >>